ב18 באוגוסט 2011, המחלקה לביטחון פנים בארצות הברית הכריזה שבכוונתה לבחון את כל תיקי הגירוש אשר עדיין תלויים ועומדים (סה”כ כ-300,000 תיקים) הקשורים למהגרים בארה”ב. המטרה בכך הינה לקבוע אם תיקי גירוש מסוימים צריכים להיסגר באופן רשמי ולא להוציאם לפועל. אלו היו חדשות טובות עבור עורכי דין מתחום ההגירה אשר האמינו כי מהגרים רבים בארה”ב מגורשים עקב סיבות פעוטות אשר אינן מצדיקות זאת. אולם, מעט מאוד אנשים ידעו באילו קריטריונים ישתמשו על מנת לקבוע אילו תיקים ייסגרו.
למרבה המזל, ב17 בנובמבר 2011, מחלקת האכיפה של ההגירה והמכס (המחלקה של ממשלת ארה”ב אחראית על התביעה בתיקי גירוש) הוציאה הנחיה נוספת כדי לעזור לתביעה לקבוע אם תיק גירוש צריך להיסגר רשמית, או האם יש להמשיך בו. ההנחיות קובעות גורמים רבים אשר יש להתחשב בהם בעת קבלת ההחלטה, אך הרעיון הבסיסי הוא שמהגרים אשר הוכח כי הינם סכנה לחברה או שהוכחו כבלתי אמינים, ימשיכו לעמוד בפני תביעה וגירוש אפשרי. מנגד, מהגרים אשר הוכח כי הינם חברים מכובדים בקהילתם אשר תורמים לחברה האמריקאית, הינם בעלי סיכוי טוב לסגירת תיק הגירוש שלהם.
המדיניות הכוללת העומדת מאחורי הגישה החדשה לתיקי הגירוש הינה הגיונית וראויה לשבח. התקווה היא כי גישה זו לא רק תציל מהגרים מסוימים אשר באמת תרמו לקהילותיהם המכובדות, אלא תציל גם מקורות יקרים עבור ממשלת ארה”ב. לדוגמה, באי-תביעתם של מהגרים מסוימים, הממשל האמריקני לא יצטרך לשלם עבור הוצאות משפטיות מיותרות או עבור עיכוב המהגר (הוצאה אשר עשויה להיות גבוהה, תלוי במשך העיכוב ובצרכיו הפיזיים והנפשיים של המהגר).
אולם, בזמן שהמדיניות מאחורי אותם גורמים הינה הגיונית מאוד, גורם אחד נמצא שנוי במחלוקת. גורם זה גורס כי יש להמשיך בתיק הגירוש במידה והמהגר “נכנס למדינה באופן בלתי חוקי או הפר את תנאי הכניסה שלו בשלוש השנים האחרונות.” הופעת גורם זה הייתה מפתיעה היות והוא מעיד על כך שהממשל האמריקני מחפש להעניש מהגרים בלתי חוקיים אשר נכנסו לארה”ב רק לאחרונה. נרמז בהצהרה זו כי הממשל האמריקני לא יעניש מהגרים בלתי חוקיים מסוימים אשר שהו בארה”ב במשך יותר משלוש שנים (ובכך הפרו את החוק האמריקני במשך זמן ארוך יותר). להגנת מדיניות זו, ניתן לשער כי הממשל האמריקני יצהיר כי מהגרים אלו אשר שהו בארה”ב לזמן ארוך משלוש שנים הינם בעלי סיכוי גבוה יותר לבסס את עצמם בארה”ב, ולכן הוצאתם עלולה לגרום לשיבוש חמור יותר בחייהם.
עם זאת, אי אפשר לתת למהגרים לא חוקיים להישאר בארה”ב רק מכיוון שהצליחו להימנע בהצלחה מגירוש במשך זמן רב יותר ממהגרים בלתי חוקיים אחרים. יהיה הגיוני יותר להסיר גורם זה (משך השהייה בארה”ב) מרשימת הגורמים המכריעים. כך, מהגרים לא “יינצלו” מגירוש רק כי נמנעו מחוקי ההגירה במשך יותר משלוש שנים (וגם לא יגורשו רק כי הפרו את החוק לאחרונה).
לסיכום, ההנחיה החדשה הנוגעת להפעלת שיקול דעת בתביעות הגירוש הינה בהחלט צעד בכיוון הנכון, כי ארה”ב אינה רק שומרת לעצמה חברים מוערכים בחברה, אלא גם חוסכת כסף בזמן בו הוא מאוד נדרש. ובעוד יש חלקים מסוימים במדיניות אשר שנויים במחלוקת, התקווה היא כי התובעים בתיקים אלו ישתמשו בחסיון בתבונה ויישמו את ההנחיות החדשות באופן מכובד ויעיל.
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה וקנדה.